אני יושבת מול נציג מכירות.

נכנסת אישה לא צעירה,

מתיישבת לידי ומתחילה לדבר עם הנציג.

מתעלמת ממני לחלוטין! אויר!

מההלם ומהנימוס שתקתי,

חיכיתי שתסיים עד שאזרתי אומץ ואמרתי:

סליחה אפשר בבקשה לסיים איתי לפני שאתה עובר ללקוחה אחרת?

 

האישה מיד התנצלה ואמרה:

אוי סליחה לא ראיתי אותך..

 

ואני בליבי-

לא ראית אותי?! מה אני עד כדי כך שקופה??!

 

כשהיא קמה הנציג אומר:

איזו אישה זאת! מדהימה! עיוורת..

התעוורה לפני כמה שנים, נכון לא רואים?!

 

מסקנה-

 

מה שרואים מכאן לא רואים משם!

 

גם כשאתם בטוחים שראיתם שהוא התחיל להרביץ לאחותו,

אתם לעולם לא יודעים מה הוביל לזה חצי שעה קודם..

 

ולילד (וההורים שלו) שאתם שונאים בכיתה

כי הוא לא מפסיק להפריע,

יכול להיות שיש הפרעת קשב והיפראקטיביות קשה

ויש מאמץ אינסופי לעזור לו.

 

וגם אם נכנסת הביתה וראית את בן זוגך שוכב על הספה,

זה לא אומר שהוא לא פירפר עם הילדים עד דקה לפני שנכנסת..

 

ולאימא שעובדת מהבית אין מממללא זמן פנוי, זו פיקציה!

​

אז לפני שאנחנו שופטים, מבקרים, מעירים, נעלבים,

כועסים, מודאגים, צועקים, מקנאים..

תזכרו שאנחנו לא תמיד רואים את התמונה כולה,

ואם רק נתבונן טוב יותר או נשאל, נוכל לגלות דברים

שלא ראינו והתגובה שלנו תשתנה בהתאם.