החיים שלנו מלאים.

אנחנו רוצים את הכל והכל חשוב לנו.

 

שעות ביממה אנחנו לא יכולים להוסיף,

אז אנחנו מג'נגלים!

בין עבודה, למפגש עם חברים, לזוגיות,

לחדר כושר, לילדים, ללימודים..

וכמובן גם קצת זמן לבד.

 

איפה הבעיה?

שגם בני הזוג שלנו רוצים להספיק הכל..

וגם הם למדו את אומנות הג'ינגול!

 

והשמיכה קצרה מדי..

מישהו אחד מושך טיפה מהשמיכה ומגיע מאוחר מהעבודה

והופ בן הזוג נותר ללא שמיכה.

 

אף אחד לא אוהב להישאר בלי שמיכה

אז אנחנו מנסים למשוך חזק יותר ופתאום

כל מקלחת לוקחת לנו שעה..

שירותים שעתיים..

הפכנו לחרשים סלקטיבית בלילה..

 

או

שאנחנו עובדים בלשמור על סטטוס קוו

בו אומנם לכל אחד יש שמיכה אבל הפנקס פתוח ואנחנו

לא מפסיקים להתחשבן ולא מאפשרים גמישות והתפתחות לצד השני.

 

במקום זאת-

שתפו אחד את השניה במה עובר עליכם ולמה אתם זקוקים..

​

בקשו עזרה במקום לקטר..

​

פרגנו לצד השני ואמרו כמה אתם מעריכים אותו,

לפעמים "לראות את האחר" זה כל העניין

 

בחנו יחד כצוות כל החלטה שתשפיע על ההתנהלות בבית

(יציאה ללימודים, קידום בעבודה שידרוש שעות מרובות וכו')

 

עזרו לבן הזוג שנראה לכם עייף/עצבני/לא במיטבו

גם אם עשיתם יותר ממנו היום וגם אם התפקיד שלו זה להכין ארוחת ערב.

 

היו שם אחד בשביל השניה.