היא התקשרה אלי מבולבלת.
"הצעתי לבן שלי 10 ₪ על כל פעם שהוא מפנה מדיח ו- 5 ₪
עבור סידור המיטה שלו ושל אחותו הקטנה".
נו, שאלתי?
"זה הולך מצויין, הוא עושה את מה שביקשתי והרגשתי
שעליתי על משהו גאוני עד שהבוקר דיברתי עם חברה
שאמרה לי שבעיניה זה מאוד לא חינוכי לתת כסף לילדים
עבור מטלות הבית.
מה דעתך?"
ביקשתי ממנה לרשום על דף את כל הערכים שחשוב
לה לקדם בבית ולהתקשר אלי שהיא מסיימת.
ואז שאלתי:
כשביקשת ממנו לעזור במטלות הבית,
מה היתה המטרה שלך?
"שיזוז, שיעשה משהו עם עצמו במקום לרבוץ על הספה,
שיוריד ממני חלק מהמשימות ושיבין שהבית לא מסתדר מעצמו."
והחלטת לתת לו על זה תגמול כספי כי...?
"כדי לדרבן אותו באמת לעשות את זה! אין סיכוי
שהוא היה מזיז את עצמו אם לא הייתי מציעה משהו בתמורה..
וגם זה לא רע בעיני שיבין שצריך לעבוד בשביל לקבל כסף".
החזרתי אותה לדף הערכים שהיא בעצמה כתבה
וביקשתי שתסמן בכחול את כל הערכים שהיא
קידמה בהחלטה לתת לו כסף עבור מטלות הבית.
ואז ביקשתי ממנה לסמן בצהוב את כל
הערכים שהיתה מקדמת אלמלא היתה מציעה לו כסף.
מכאן התשובה לשאלה שלה כבר היתה לה ברורה..
הורים יקרים-
בחשיבה לטווח קצר ניתן להשיג הרבה דברים
בהרבה דרכים (שוחד, איומים, עונשים, פרסים),
השאלה מה יקרה בטווח הארוך..
מה הילד למד מזה ומה תהיינה ההשלכות.
ילד שעוזר בבית תמורת כסף לומד שבשביל לתת צריך לקבל,
הוא פועל ממניע חיצוני להשיג כמה שיותר כסף ולא מתוך רצון
לנתינה, עזרה, מחוייבות למשפחה ולבית.
בדרך זו אנו פותחים פתח לסחטנות, הגברת הוויכוחים העתידיים בבית
והעלאת הדרישה בעבור בקשות יומיומיות מילדינו.
רוצים ללמד את ילדיכם להעריך ולהתנהל עם כסף?
מצוין! ניתן ואף מומלץ לעשות זאת באמצעות מתן דמי כיס כבר מגיל קטן!
אבל זה לפוסט אחר 😊