צופים יחד בקליפ של סטטיק ובן אל

הוא: אימא תראי איזה גבר הוא! אני אוהב את השיער שלו. בלונדיני כזה.. למעלה..

 

אני: אוי זה ממש מכוער! מי רוצה שיער כזה?!

 

הוא: כזו חולצה אני רוצה! פתוחה כזה בחזה.. עם השרשראות..

 

אני: מתחלחלת בתוכי ופולטת איכס קולני..

מבינה שזה ה Money time שלי ושאם לא אפעיל עכשיו את מחלקת החינוך,

לא עלינו מה הולך לגדול לי בבית!

 

והתחלתי-

מי שמתלבש כך הוא בכלל לא גבר.. זו דמות במה הוא לא נראה כך במציאות..

לא צריך להתלבש בצורה כזו כדי להיראות טוב.. אין לך משהו יותר מעניין לצפות בו?!

 

והקליפ מתנגן..

ואני? נואמת ונואמת.

הסתיים הקליפ, הבן שלי אמר לי "טוב אימא הבנתי ביי"..

 

מה היה לנו פה?

רגע קסום, הבן שלי ואני שוכבים אחד ליד השניה על המיטה, רק שנינו.

הוא הזמין אותי להציץ לעולמו, להכיר את דמויות ההערצה שלו ולהקשיב לחלומות שלו.

ואני נלחצתי, נכנסתי מיד לתפקיד.

נכון שתפקידנו לחנך, ויש מצב שגם אמרתי דברי טעם ואולי ואולי הוא גם הפנים חלק..

 

אבל מה הפסדתי בדרך?

עוד כמה רגעים של ביחד.. הזדמנות להקשיב לו באמת, ללמוד ממנו, להכיר אותו,

לכבד אותו ולהעלות את הסבירות שהוא יקרא לי שוב..

 

אז בפעם הבאה שילדיכם חולק אתכם משהו או מזמין אתכם להצטרף לעולמו, פשוט תהיו שם,

כאן ועכשיו ותיהנו מכל שניה! רגעי חינוך יהיו עוד ממללא בדרך..

 

אתם בטח שואלים איך זה קשור לרמי קלינשטיין? :)

אותו סיפור

לפני 30 שנה

אבא שלי ואני

אני מעריצה שרופה

הוא מסתלבט עלי שהוא מכוער וקירח

ואני.. אוי כמה נעלבתי ובכיתי

יש מצב שזה גנטי?! :)