עברו כמעט 35 שנה.
הוא מספר לי את זה כאילו זה קרה אתמול.
כיתה ז',
מגיע הטיול השנתי
והמחנכת מודיעה לו שאותו
היא לא מוציאה לטיול.
"רק בדרך הקשה תבין איך צריכים
להתנהג בבית הספר" היא אומרת.
יום הטיול מגיע
והוא מחליט בכל זאת להגיע לבית הספר.
עם תיק מפוצץ ממתקים וחיוך על הפנים
הוא מנסה לעלות לאוטובוס
ונתקל בגופה של מחנכת הכיתה
שמונעת ממנו לעלות.
כועס, בוכה, נאבק, מאיים לשרוף את בית הספר.
מנסה ומנסה לחמוק מזרועותיה ולא מצליח.
ואז, כמו מלאך משמיים
הגיעה המורה לאנגלית
שראתה את המתרחש מהצד ואמרה:
"אני מאוד רוצה שתבוא איתנו.
אני סומכת עליך
ואני יודעת שאם אתה רוצה להתנהג יפה אתה יכול!
בוא שב לידי באוטובוס ונחשוב יחד מה יכול לעזור לך".
האש כבתה,
קצב הנשימות חזר למסלולו.
הוא התאמץ, השתדל,
עשה כל שביכולתו להוכיח שהוא מסוגל.
והצליח.
"מאבק עם ילד הינו לעולם מאבק אבוד.
אי אפשר לנצח אותו או לרכוש את
שיתוף הפעולה שלו תוך מלחמה" (אדלר)
במקום להפעיל כוח על הילד,
תנו לו כוח!
שתפו את הילד בקושי שלכם,
האמינו בו והביעו את אהבתכם.
שקפו לו את היכולות שלו
והתייעצו איתו מה הוא יכול לעשות
אחרת בפעם הבאה.
בדיוק כמו שעשתה ה"מלאך" לאנגלית.
